כתב טענות: טיוטה על בסיס חומרי התיק

מה הכלי עושה

כתב טענות הוא כלי להכנת טיוטה של כתב תביעה, כתב הגנה, כתב תשובה, כתב תביעה שכנגד או כתב אחר לפי תבנית או הנחיות. הטיוטה מבוססת על חומרי התיק שמועלים לכלי, ויש לציין לאיזו ערכאה מיועד הכתב. אפשר לבחור בין כתב טענות מלא לעריכה לבין שלד הכולל את ראש המסמך, כותרות ורשימת עובדות או טענות תחת כל כותרת.

אפשר להעלות הסכמים, התכתבויות, קבלות, סיכום פגישה עם הלקוח ומכתב התראה, בקובצי pdf, docx או txt. בהכנת כתב הגנה או כתב תשובה אפשר לצרף גם את כתב הטענות של הצד השני. אפשר להוסיף הנחיות לגבי מה שחשוב לכלול, וכן תבנית או כתב טענות קודם. לפי הוראות הכלי, התבנית קובעת את המבנה, הכותרות, הנוסחים והסגנון; עובדות, שמות צדדים וסכומים מתיק קודם אינם אמורים לעבור לטיוטה החדשה.

הכלי מונחה לסדר את העובדות המהותיות לפי סדר האירועים, להבחין בין עובדה שעולה מהחומר לבין פרט חסר, ולהשאיר שאלות בסוגריים מרובעים במקום להמציא תשובות. כאשר הכתב נשען על מסמך, ההוראות מחייבות להפנות לנספח בפעם הראשונה שהמסמך מוזכר, ולצרף טבלת נספחים המקשרת בין כל נספח למסמך בתיק. אחרי נוסח הכתב מופיע חלק נפרד שכותרתו „לעורך הדין, לא להגשה”, ובו בדיקת עמידה בדרישות, טבלת נספחים, פרטים להשלמה והערות על גבולות הכיסוי.

מתי עורך דין משתמש בו

הכלי מתאים לשלב שבו נאספו חומרי התיק ויש להכין מהם כתב טענות מסודר. תחילה נבחר סוג הכתב: תביעה, הגנה, תשובה, תביעה שכנגד או כתב אחר לפי ההנחיות. לאחר מכן נבחרת הערכאה, מועלים החומרים ונקבע אם להכין טיוטה מלאה או שלד תחילה. השלד מציג את סדר הפרקים ואת העובדות או הטענות המיועדות לכל פרק, בלי לנסח את הכתב במלואו.

בכתב הגנה, צירוף כתב התביעה מאפשר לכלי להתייחס לטענות העובדתיות של הצד השני לפי מספרי הפסקאות. הוראות הכלי דורשות התייחסות מפורשת, ולא הכחשה כללית בלבד. בכתב תשובה, צירוף כתב ההגנה נועד למקד את המענה בעניין חדש שעלה בו, בלי לחזור על כתב התביעה. אם כתב הטענות של הצד השני נדרש אך לא צורף, הכלי מונחה לנסח על בסיס החומר הקיים ולציין את החסר בראש בדיקת העמידה.

תבנית קיימת שימושית כאשר חשוב לשמר את צורת הכתיבה של המשרד: ראש המסמך, סדר הכותרות, נוסחי הפתיחה והסיום, סימון הנספחים וגוש החתימה. גם במקרה כזה, ההוראות מבחינות בין צורת התבנית לבין תוכן התיק. בדיקת העמידה אמורה לציין מה אומץ מהתבנית ומה נוסף בשל הדרישות החלות על הכתב.

דוגמה מעשית

לדוגמה, נניח שמכינים כתב תביעה על בסיס הסכם והתכתבויות שנאספו בתיק. בשדה „מה חשוב לכלול?” מזינים את דוגמת הקלט של הכלי: „למשל: סעד כספי של 180,000 ₪ וצו עשה; להדגיש את ההפרה במועד המסירה”. ההנחיה הזאת כשלעצמה אינה קובעת מה אירע ואינה מוכיחה את סכום הסעד. על הכלי לבסס את העובדות על המסמכים ועל הנחיות עורך הדין, ולסמן להשלמה פרט נדרש שאינו מצוי בהם, כגון מועד המסירה.

אם צורפה גם תבנית, הטיוטה אמורה להשתמש בכותרות ובנוסחי ההפניה לנספחים שבה, בלי להעתיק ממנה פרטים של תיק קודם. אם נבחר כתב מלא, מתקבל נוסח כתב הטענות ואחריו החלק המיועד לעורך הדין, הכולל בין היתר בדיקת עמידה וטבלת נספחים. אם נבחר שלד, מתקבלים ראש המסמך, הכותרות ורשימת העניינים שייכללו תחתיהן, ולא נוסח מלא להגשה.

מה הכלי לא עושה: מגבלותיו

הכלי אינו מקור עצמאי לעובדות חסרות. לפי הוראותיו, פרט שאינו עולה מחומרי התיק או מהנחיות עורך הדין צריך להישאר כשאלה או כשדה להשלמה, ולא להופיע כעובדה מוגמרת. בדומה לכך, תבנית קודמת אינה מקור לעובדות התיק החדש, וללא כתב הטענות של הצד השני אין לכלי בסיס מלא להתייחסות פרטנית אליו.

גם כאשר מתקבלים כתב מלא ובדיקת עמידה, על עורך הדין לבדוק את התוצר ולהחליט אילו עובדות נתמכות במסמכים, אילו פרטים עדיין חסרים, אילו נספחים מתאימים ומה דורש תיקון לפני השימוש. ההוראות עצמן מגדירות את הכתב כטיוטה לעריכת עורך הדין ומציינות מגבלות על בדיקת הפסיקה והתקנות. הפלט אינו ייעוץ משפטי ואינו תחליף לשיקול דעת מקצועי.